"לא קרה כלום" (בחירות 2015)

הדרך הטובה ביותר להורה לדעת אם קרה משהו משמעותי בחיי ילדו בשובו הביתה ממקום לימודיו היא לשאול אותו מה קרה, ובדרך כלל לזכות לתשובה הכללית והידועה מראש: "לא קרה כלום". הורה טוב יבין מכך שבאמת  כלום- כלומר שום דבר- לא קרה, אבל קרה משהו חשוב אחר- שגרם לסערת רגשות.

גם בחיים של עם יש ימים בהם כלום לא קורה- ואם מדובר בעם ישראל- זה למעשה קורה כל יום- כי העם היהודי לא יכול להרשות לעצמו מציאות שבה כלום- קורה. העם הזה מספק כותרות לעולם כולו מראשית לידתו, ואם חלילה תיווצר מציאות שמה שקורה איתו זה כלום, הוא יהפוך חלילה לעם ככל העמים. נקודה על הכדור.

ולכן לא מפליא שבתוך שבוע אחד בו שמענו כל-כך הרבה דיבורים – ונדמה היה שלמעשה מה שקורה זה בעצם כלום- היינו מוכרחים לקבל פתאום כמה דברים גדולים שהם ההפך מכלום- שיזכירו לכולנו שעל דיבורים כמו חול-אי אפשר למחול.

אז השבוע למדנו שיש חותרים ואין פתרונות קסם, יש מחפשי כותרות, ואין בריתות ויזמות מתחת לשולחן שעושות כותרות, יש כלכלה טובה ואין תקציב, אין הסכמה לחוק-לאום, ויש מחלוקת על איזה חוק לאום אין הסכמה, יש אחדות, אין תוצאות, אין ברירה, יש אלטרנטיבה, אין עבר – ויש עתיד.

השחקנים המכורים למשחק הידוע בכינויו 'אני ואפסי עוד' שכבר הזינו השבוע ב'וויז' את הדרך לקלפי, צריכים לעצור לרגע ולשאול את עצמם איך קרה שבתוך כל ריבוי היש והאין הרשומים לעיל- העלבון הגדול ביותר לנבחר ציבור ישראלי, שלא לדבר למנהיג- זה המשפט המזלזל והשחוק לעייפה: הוא לא עשה כלום!

הרי אם כל אותם מאה ועשרים זוכים ברשות הנתונה לשחק מדי יום בחיינו- באמת מעבירים את זמנם בכנסת בבהייה בחלל ובמשחק בנדמה-לי- איך יתכן שאנחנו מוצפים מדי שעה בכמות בלתי נתפסת של כותרות על מעשים שלא נעשו ועל משפטים שלא נאמרו, על יזמות שלא הבשילו לכדי הישגים בינלאומיים, ועל פגישות שלא התרחשו שבסופם לא הוכנסו לגנזך הלאומי – הסכמים שלא נחתמו.

יתכן שזו הבעיה של עם ישראל מראשית הבריאה- שהוא אינו מסוגל להתבונן על המציאות בעיניים של מנהיג רוחני (ולא נשיא אירן כמובן) ובשכלו המוגבל יכול בן-האדם ובמקרה זה גם בן-יעקב איש תם יושב אהלים, להבין דברים בדיעבד, ולנתח ניתוחים מיותרים, ולהתפלסף על עובדות בשטח- ובשל אי היכולת לפענח את התמונה השלמה- לקבוע באופן ילדותי שכל מה שקרה- זה בעצם כלום!

ומי יודע, יכול להיות שגם אנחנו כבני ישראל צריכים ללמוד מאבינו- לא להתחשבן יתר על המידה על מה שהיה ועל מה שהיה יכול להיות, ולהודות בפה מלא: "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך" ולבקש בתחינה: הצילני נא!

ובמציאות שנוצרה השבוע בהחלט נראה שיש כאלה שמבקשים ממי שבאמת צריך לבחור בו-ולא רק בסטיקר יפה ("הקב"ה אנחנו בוחרים בך") – "הצילני נא מיד אחי" כשהאחים למרבה הצער הופכים יריבים, המנהיגים שחשבו שעברו במקלם את סערת ירדן- פתאום מוצאים עצמם בין שני מחנות, וכל המאבק הבלתי פוסק הזה בהחלט עשוי להיגמר עם נקע בגיד, רק בגלל שני קולות קטנים שנשארו מעבר לנהר.

הימים הבאים עלינו לטובה או למריבה- הולכים למלא את האוויר בהרבה כלום. פרשנויות שכבר שמענו, תרחישים שכבר נותחו עד שהם יכולים לתבוע על רשלנות רפואית, ובעיקר הרבה הוכחות מצד העומדים לבחירה שיש עוד הרבה מה לתקן. בתור מבקר המאמין בדמוקרטיה, כמובן שאיני רשאי לומר במי לבחור. אבל- אם הבנתם את דברי- כדאי מאד שתבחרו במי שבאמת ובתמים- לא עשה כלום!

• רוצים לבקר את מבקר המדינה? שלחו הודעה ל: [email protected]